<h1>תלמידי רבינו יונה — ע"ז</h1>
<h2>דף כח:</h2>
[ע"ז י"ג ע"א] ואין מחרימין. פרש"י ז"ל זאת הברייתא אתיא כמ"ד סתם חרמים לבדק הבית. דאיבעית אימא סתם חרמים לכהן למה אמר בהמה תעקר וכו', ולמה לא יתן אותם לכהן, ולא יבא לידי מעילה, אלא ודאי אתיא כמ"ד סתם חרמין לבדק הבית ומ"ה קתני תעקר וכו'. וקשה דאפילו למ"ד סתם חרמין לכהן אפשר להעמיד זאת הברייתא כשמחרים בפירוש לבדק הבית, ולפיכך אמר בהמה תעקר, ואע"פ שאנו מפרשים הברייתא דאתיא אפילו למ"ד סתם חרמין לכהן, אפשר להעמידה בשמחרים סתם, ואפ"ה קתני בהמה תעקר. וכי תימא ולמה לא יתננה לכהן. איכא למימר גזירה שמא יבוא לידי איסור מעילה משעה שהחרים עד שעת נתינה לכהן, וכדי להבדילו מזה האיסור קתני בהמה תעקר, כלומר מיד שהחרימה. כך פירשו רבני צרפת ז"ל. וקשה למורי הרב ז"ל, וכיון שיש תקנה בדבר שיוכל לתתה לכהן מיד שהחרים, ולא יבוא לידי מעילה, יתננה לו מיד ויצא מידי איסור. ועוד מאי איריא בחו"ל דאין מחרימין, דאפילו בא"י נמי היה לנו לחוש, גזירה דילמא אתי לידי מעילה בעוד שיתננה לגזבר. על כן נראה לו ז"ל דדבר שמחרימין הוא כהקדש, וההקדש אסור בהנאה. וגזרו שלא יקדיש, גזירה שמא יהנה ממנו, שאין לומר בהקדש יתננו לכהן. וכיון שגזרו שלא יקדיש גזרה שמא יהנה ממנו, גזרו נמי בכל דבר, שלא יקדיש, ואפילו כשמחרים בפירוש לכהן אין לתתו לו, שחכמים גזרו עליו, ואמרו בהמה תעקר. כך כתב רבי ז"ל.
<h2>דף כט.</h2>
[לשון הרי"ף ע"ז ד' ע"א מדפיו] ואי פריק ליה בשוה פרוטה [שפיר דמי]. והרב אלפסי ז"ל סתם זה הענין ולא פירש מה היתה דעתו. ונראה שרצה לומר דדווקא בדיעבד מותר לחללו, אבל לכתחלה לא. שכך כתב, ואי פריק ליה, שהוא לשון דיעבד. וקשה דהא במסכת ערכין [כ"ט ע"א] אמרינן, ההוא גברא דאחרמינהו לנכסיה אתא לקמיה דרב יהודה, א"ל זיל שקול ד' זוזי ושדינהו בנהרא ולשתרו לך, דאמר שמואל הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל. ומקשי אימור דאמר שמואל בדיעבד, לכתחילה מי אמר, א"ל הני מילי בא"י אבל לדידן אפילו לכתחילה שרי. ותירץ רת"ם ז"ל דדווקא מקרקעי הוא שפודים אותם ואפילו לכתחילה, לפי שא"א לאדם לינצל מהם שלא יהנה, ויבוא לידי מעילה, ולפיכך מותר לפדותם. אבל מטלטלי דיעבד אין לכתחילה לא, לפי שאפשר לו לינצל שלא יהנה מהם. ומשום הכי אמרינן בהמה תעקר כסות וכלים ירקיבו. וכי תימא והא אמרינן בערכין, מעשה דפומבדיתא מקרקעי נמי הוה, כלומר אותו האיש שהקדיש נכסיו בפומבדיתא גם קרקעות היו בחרם, דמשמע מטלטלין היו ומקרקעי נמי, ואפ"ה קאמר רב יהודה זיל אחלינהו אפילו לכתחילה. איכא למימר דכיון שהיה בדבר מטלטלי ומקרקעי, והיה יכול להתיר המקרקעי אפילו לכתחילה, עשה התרה אחת בכל, והתיר המטלטלי אפילו לכתחילה, דכיון שהחרים שניהם בבת אחת איננו נכון להתיר המקצת ולאסור המקצת. אבל ודאי אם החרים מטלטלי בלבד אסור לפדותם לכתחילה. וכי תימא נמי ומנא תימרא שגם מקרקעי היה בחרם שמלשון נכסיה לא משמע בפירוש מקרקעי. ויש לומר שכיון שהתיר רב יהודה לפדותם לכתחילה חזקה שמקרקעי היו, שאם היו מטלטלין לחוד לא היה מתיר לפדותם לכתחילה, כי לא היה חולק על הברייתא שאמרה בפירוש בהמה תעקר כסות וכלים ירקבו. מפי רבי.
